פסק-דין בתיק ת"א 15150-04

1. לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. עניינה תאונות דרכים בהן היה מעורב התובע יליד 31.3.49 , וכתוצאה מהן נגרמו לו נזקי גוף כנטען בכתב התביעה.

2. התאונה הראשונה התרחשה ביום  6.6.99 בשעה 21:00 עת נהג התובע בקטנוע מ.ר. 1518601 ונפגע על ידי רכב צד ג', כאשר נתבעות 1 ו-3 מבטחות השימוש באופנוע. מדובר בתאונת עבודה בגינה שילם המל"ל דמי פגיעה לתובע. התאונה  השנייה התרחשה ביום 5.6.03 בשעה 19:00 עת נהג התובע ברכב מ.ר. 3715029 וחזר עם עובד שלו מאתר העבודה הניח את ידו הימנית על משקוף ובשגגה נסגרה הדלת טופל תרופתית ולא נמצא שבר. מדובר בתאונת עבודה בגינה שילם המל"ל דמי פגיעה לתובע.  התאונה השלישית ארעה ביום 10.9.03 בשעה 10:00 בבוקר שעה שנהג התובע  ברכב מ.ר. 6459015 נפגע מאוטובוס .הרכב בוטח על ידי נתבעות 2-3.

א.      הנתבעת 1 אינה מכחישה את קיום הכיסוי הביטוחי, בכל האמור לתאונה הראשונה והשלישית המיוחסות לה, אולם הנתבעת 2 מכחישה את קיום החבות לגבי התאונה השנייה ולאור הסכמת הצדדים בסיכומיהם כי נתבעת 2 אינה מבטחת הרכב נשוא התאונה השנייה, אני מורה על דחיית התביעה כנגדה. על כן פסק דין זה לא יעסוק בטענות הנובעות מהתאונה השנייה.

הנכויות הרפואיות:

נכות אורטופדית:

3. בית המשפט מינה את ד"ר גרינטל ארנן, מומחה בתחום האורטופדיה אשר בדק את התובע בעקבות שלוש התאונות בתאריכים: 1.12.04, 23.2.05 ו-17.5.05 . התובע מתלונן כי בעקבות התאונה הראשונה נחבל בצוואר, בגב, ברגליים. היה באי כושר חודש בביתו טופל על ידי רופא המשפחה, היה במעקב אורטופדי במסגרת קופת החולים, סבל מכאבי ראש וטופל בפיסיותרפיה לצוואר ולגב. התובע ציין בפני המומחה כי לאחר תקופה בת חודש עד שלושה חודשים שב לעבודתו כטכנאי ומתקין מזגנים. המומחה ציין בחוות דעתו כי התובע נפגע בתאונה נוספת מיום 25.1.02 במהלך עבודתו נפגע ממזגן שנפל על כף יד ימין בעקבות פגיעה זו התובע פנה לבית החולים ונעזר בחבישה.

4. התובע ציין בפני המומחה  כי בעקבות התאונה השנייה , לא פנה לבדיקה בחדר המיון אלא נסע לקופת חולים, בצילום לא נמצא שבר והוא טופל תרופתית.

5. התובע הוסיף בפני המומחה כי בעקבות התאונה  השלישית פונה באמבולנס לבית החולים תל השומר שם אובחנו כאבי גב תחתון וצוואר. היה במעקב אורטופדי טופל בתרופות ובפיסיותרפיה. לאחר תאונה זו לא חזר לעבוד.

6. המומחה  ציין בפרק: "דיון " כי התובע עבר ארבע תאונות בתאריכי שונים שבעקבות חלק מהן התלונן על כאבי צוואר, כאבי עמוד שדרה גב י ומתני. התאונה מיום 25/1/02 (אשר לא חלק מתביעה זו) בה נפגע התובע בשורש כף ידו הימנית ממזגן היא משמעותית ומסבירה את הממצאים הקליניים. החבלה הנוספת, התאונה השנייה, לדעת המומחה הייתה מינורית והרישומים הקשורים אליה בודדים והחבלה המאוחרת לא החמירה את המצב.

7. מבחינת עמוד השדרה הצווארי והגבי, המומחה סבור כי לאור ממצאי הבדיקה לא נותרה לתובע נכות אורטופדית צמיתה.

8. ממצאי הבדיקה הקשורים לכף היד הימנית הכוללים בין השאר שימוש חופשי ותקין בגפה ללא סמני דלדול, אך מצד שני ממצאי חוסר יציבות של המפרק בין הרדיוס המרוחק לאולנה, שבר בקצה הסטילואיד, ירידה בתחושה באצבעות רביעית וחמישית (קיימת תחושה הגנתית) מלמדים כי לתובע יכולת תפקודית לפעילות יומיומית.

9. אולם המומחה מוסיף כי ממצאי הבדיקות בזיקה לכף היד הימנית מעידים על הפחתה ביכולת העבודה והפעילות. הפחתה ביכולת לבצע עבודה פיסית מאומצת אולם אין הפחתה או הגבלה לעבודה פיסית קלה.

10. לפיכך קבע המומחה כי נכותו של התובע הנובעת ביכולת התפקוד של שורש כף היד נאמדת על פי סעיף 35 (1)ב' לתקנות המל"ל בשיעור של 10% נכות לצמיתות. בנוסף, קיימת פגיעה תחושתית אולנרית קלה, כן נכות צמיתה נוספת בשיעור של 2.5% על פי סעיף 31 (5) א' 1-2. נכויות אלו יש לזקוף לתאונה מיום 25.1.02 כאשר שאר התאונות לא הוסיפו נכויות על נכות זו.

נכות בתחום הראומטולוגיה :

11. בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה את פרופ' משה טישלר, מומחה למחלות עצבים ופרקים, לבחינת נכותו של התובע. המומחה בדק את התובע ביום 17.7.07, וקבע בפרק "סיכום ודיון" : כי התובע סובל ממחלת הפיברומיאלגיה. באשר לקשר בין התאונות למחלה המומחה מציין כי אף המצדדים בקיום קשר כזה קובעים כי עיקר התלונות מתועדות במהלך השנה הראשונה לתאונה וחולה שלא פיתח את התסמונת תוך פרק זמן זה סיכוייו לפתח מחלה לאחר מכן שואפים לאפס. מעיון בתיקו הרפואי של התובע, אין רצף של תלונות וביקורים אצל רופאים שונים או דיווחים על כאבי שלד מפושטים, פרט לכאבים מספר חודשים לאחר התאונה שארעה בחודש ספטמבר 2003 . עיקר התיעוד הרפואי הוא מחודש ספטמבר 2006 ואילך ולמרות תלונותיו של הנבדק על כאבי שלד ועייפות וחולשה במהלך השנים לא נמצא לכך תיעוד רפואי בתיקו.

12. לאור האמור לעיל, סבור המומחה כי מחלתו של התובע אינה תוצאה של אף אחת מהתאונות אותן עבר והיא מהווה ממצא אקראי היכול להתפתח אצל 4%-8% מהאוכלוסיה ללא קשר לטראומה. הנכות בגין הפיברומיאלגיה היא בשיעור 10% לצמיתות על פי סעיף 35 1 ב' לתקנות המל"ל. נכות זו אינה אמורה לגרום לתובע כל מוגבלות תפקודית הקשורה לעבודתו ולמקצועו. נכות זו אינה קשורה לתאונות משנים 1999-2005. מרבית הטיפולים הניתנים בגין מצב זה נמצאים במסגרת סל הבריאות ועלות הטיפולים המשלימים השונים שאינם בסל אינה אמורה לעלות יותר מ-300 ש"ח לחודש.

13. אני מקבל את חוות הדעת הרפואיות שכן הן מנומקות היטב, לא נסתרו בחקירות מומחים, שכן הצדדים לא ביקשו לחקור המומחים. לא צורפו ראיות או מסמכים הסותרות את האמור בחוות הדעת. על כן אני סבור כי לא נותרה כל נכות רפואית לתובע עקב התאונות נשואות התביעה.

14. בסיכומיו, ציין התובע כי הסיכומים אינם נוגעים לתאונה השנייה היות והרכב בו נהג התובע בתאונה זו היה מבוטח בחברה ביטוח אחרת שאינה נתבעת בתביעה זו.

15. התובע טוען כי בעקבות התאונות הראשונה והשלישית הוא מוגבל בתפקודו וסובל מכאבי גב , צוואר וכתפיים. קושי בעלייה במדרגות ובתפקוד יומיומי. התובע נחקר בבית המשפט על תצהיר עדותו הראשית וציין כי בעקבות פגיעתו בתאונת העבודה הראשונה מיום 24.1.02 עת נפל מזגן על ידו הימנית נפגע בכף ידו פגיעה שאינה רצינית, פנה חמל"ל בגין הפגיעה ולא היתה תקופת אי כושר. לאחר מכן נפגע בתאונה בחודש יוני 2003 עת עובד שלו טרק על ידו דלת של הטנדר. היה בחופשת מחלה כשלושה חודשים בהם לא עבד, למעט עבודות ניהול ככל שיכל. באשר לתאונה השלישית, התובע העיד כי נסע עם הרכב למודיעין לבדוק קניית דירה כאשר אוטובוס פגע  ברכב מאחור, על כן אין המדובר בתאונת עבודה.